כנסיית דורמיציון

אודות כנסיית דורמיציון

הכנסייה נבנתה על שטח שקיבל הקיסר הגרמני וילהלם השני מידי הסולטאן העות'מאני בעת ביקורו בארץ הקודש ב-1898 ונחנכה בשנת 1910. הקיסר החליט להקים כאן כנסייה רחבת ממדים שתיתן ביטוי לעצמתה של גרמניה, ואכן המבנה משרה תחושה של מבצר. 

 הכנסייה בולטת בשל צורתה העגולה, שלא כמרבית הכנסיות בירושלים שצורתן מלבנית. המבנה המרכזי הוא עגול וכך גם האגפים והצריחים המקיפים אותו. גם לכיפת הקונוס צורה ייחודית בין הכנסיות בירושלים. מאפיין ייחודי נוסף של הכנסייה הוא שילובם של מוטיבים ממזרח וממערב: מבנה נאו-רומנסקי מסיבי, המזכיר קתדרלות עתיקות באירופה, יחד עם אבני בנייה לבנות ואדומות האופייניות לארכיטקטורה הממלוכית. הסמטאות הצרות מעצימות ביתר שאת את גודל הכנסייה, שגובהה 34 מטרים – כבניין בן 12 קומות. הכנסייה הוקמה באתר שבו, על פי המסורת הנוצרית, נפלה על מריה אם ישו תרדמת המוות שלה, ומכאן שמה "הדורמיציון" –  שפירושו התרדמה.

 פנים הכנסייה מרשים ואת הרצפה מעטרים פסיפסים. בכניסה פסיפס המשלב ציטוט לטיני מספר תהילים: "ויברכך השם מציון" - פסוק המתייחס להר ציון שבו ניצבת הכנסייה, וכן פסיפס המציג את תיבת נוח שטה על הגלים הסוערים. זהו דימוי נפוץ בנצרות, המסמל את האמונה שרק חסידיה יינצלו מן המבול באחרית הימים. 

ברצפת אולם הכנסייה פסיפס גדול, מעוגל. המעגל הפנימי ביותר מורכב משלושה עיגולים ועליהם כתוב ביוונית "אגיוס" – קדוש ביוונית. שלושת העיגולים מסמלים את האלוהות, השולחת לשונות אש לארבעת הנביאים המרכזיים: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ודניאל, המופיעים במעגל השני. משם נשלחת הבשורה אל שנים עשר הנביאים (התרי-עשר) ואל ארבעת כותבי הבשורות (האוונגליונים), אשר שמותיהם מצוינים במעגל השלישי וגם הם מיוצגים  על-ידי ציורים: המלאך הוא מתי, הנשר- יוחנן, השור הוא לוקס והאריה - מרקוס. דרכם מגיעה הבשורה אל העולם כולו, המיוצג על-ידי גלגל המזלות. 

הפסיפס מסמל את הקשר ואת הרצף בין נביאי התנ"ך לבין השליחים וארבעת המבשרים, האוונגליונים. באפסיס, בחזית הכנסייה הפונה מזרחה, ניצב המזבח המרכזי של הכנסייה ומעליו פסיפס מרהיב המציג את ישו הילד בזרועות אמו מריה. ישו אוחז ספר פתוח שבו כתוב ביוונית: "אני אור העולם". מתחתם עומדים הנביאים שבישרו על בוא המשיח כשראשיהם מוקפים בהילות. הגומחות סביב האולם הם מזבחות משניים שנתרמו על-ידי קהילות קתוליות גרמניות.

מומלץ לבקר גם באולם התת-קרקעי – הקריפטה, במרכזה מוצג פסל של מריה, נמה את שנתה האחרונה. ע"פ המסורת הנוצרים מריה לא מתה כאחד האדם, אלא נפלה עליה תרדמת נצח והיא הועלתה השמימה, שם היא מולכת על היקום לצד בנה ישו. 

מעל הפסל השוכב פסיפס של ישו וסביבו דמויות של נשים מהתנ"ך ומהספרים החיצוניים: רות, יהודית, יעל, מרים אחות משה, חווה ואסתר המלכה. בדומה למריה אלו הן דמויות נשיות משפיעות וחזקות.

 התמונות באדיבות משרד התיירות. צילום: נועם חן