העם הארמני היה הראשון לקבל עליו את הנצרות כעם בשנת 301, ומאז שמרו בקנאות על מנהגיהם הייחודיים, שפתם ודתם. חלקים מהשטחים ההיסטוריים בהם חי העם הארמני הפכו לימים חלק ממדינת טורקיה, וארמנים רבים חיים בשטחיה של טורקיה המודרנית - כולל העיר קוטאחיה שהתפרסמה באומנות המסורתית של ציור אריחי הקרמיקה העותמאניים הנודעים.
במלחמת העולם הראשונה טבחו העותמאנים המוסלמים בארמנים הנוצרים שבשטחם, ובמלחמה זו גם איבדו העותמאנים את ארץ ישראל לטובת הבריטים, הנוצרים גם הם. לאור זאת, החליטו הבריטים בתום המלחמה שכדי לשפץ את אריחי הקרמיקה העותמאניים שבכיפת הסלע, הם מעדיפים להזמין מקוטחיה לא את האמנים הטורקיים שבה אלא דווקא את מיעוטם שהם ממוצא ארמני (ולכן נוצרים). שלושה אמנים הגיעו מקוטחיה שבטורקיה לירושלים אחרי המלחמה למטרה זו - דוד אוהנסיאן, מגריץ' קרקשיאן ונישאן בליאן. קרקשיאן ובליאן פתחו במשותף את הסטודיו שכאן לפנינו - palestine pottery, בעוד אוהאנסיאן פתח סטודיו נפרד בעיר העתיקה שאינו קיים עוד. במקום זה הם פיתחו יחד את הווריאנט הייחודי הארמני-ירושלמי של הקרמיקה העותמאנית הקלאסית, שהפך זה מכבר לשם דבר.
כיום משפחת קרקשיאן מחזיקה בסטודיו חדש משלה בעיר העתיקה, בעוד משפחת בליאן ממשיכה לייצר כאן את הקרמיקה שלה.
