בשנת 1875 נוסדה השכונה השמינית מחוץ לחומות העיר העתיקה, באזור שהיה מרוחק מן השכונות היהודיות הקודמות, מצפון לשער שכם. מייסדי שכונת 'קרייה נאמנה' היו חסידים, והיזם של הפרויקט השאפתני היה ניסן ב"ק, פעיל ציבור חסידי ידוע.
בשלב הראשון נבנו כ-20 יחידות דיור, ומשלא נמצאו האמצעים ליישם את כל התכניות נמכרו האדמות שנותרו ליהודים בני עדות נוספות – חלבים (יוצאי סוריה), בבלים (יוצאי עירק), פרסים (יוצאי אירן), גורג'ים (יוצאי גאורגיה-גרוזיה) ואשכנזים-חסידים נוספים.
כל אחת מן העדות כינתה את מקבץ הבתים שלה בשם 'שכונה', וכך קמו בזו אחר זו השכונות החדשות אשל אברהם, בית שמואל ועיר הצדק. אך בפועל, איש לא הבחין בין 'אשל אברהם' ל'בית שמואל', או בין 'עיר הצדק' ל'קריה נאמנה'. בפי כול נקראה ההתיישבות היהודית באזור בשם 'בתי ניסן ב"ק', לזכרו ולכבודו של האיש שהניח את אבן הפינה. עד מלחמת העולם הראשונה התגוררו בשכונות מצפון לשער שכם כ-800 יהודים בלמעלה מ-200 בתים פרטיים.
עם הצתתו של המאבק הלאומי בימי המנדט הבריטי הפכה השכנוּת לערבים מסוכנת ביותר ליהודים. בתי ניסן ב"ק ספגו את המכה הקשה ביותר בירושלים בפרעות תרפ"ט (1929), ואחדים מתושביה נרצחו. המאורעות הנחיתו מכת מוות גם על השכונה עצמה ותושביה היהודיים עזבוה בתוך שנים מעטות. עם חלוקת העיר בתום מלחמת הקוממיות (1948) נותרה השכונה מצדה המזרחי-הירדני של הגבול, במרחק נגיעה ממנו. לאחר איחוד העיר נמצאה השכונה הרוסה ברובה, כשהבתים שהצליחו לשרוד נתפסו זה מכבר בידי ערבים. בשנים האחרונות שבים יהודים לגור בשכונה. כיום מתגוררות בשכונה 9 משפחות יהודיות.
