בלב ליבה של שפלת יהודה שוכן הגן הלאומי בית גוברין, המשתרע על שטח של כ-5,000 דונם. מדובר באזור גבעות מתונות שמתנשאות לגובה של כ-400 מטרים מעל פני הים. גבעות השפלה בנויות בעיקרן מסלעי קירטון העמידים אשר בימי קדם חצב בהן האדם מערות לשימושים שונים ומגוונים: מחצבות, מערות קבורה, מחסנים ובתי מלאכה, מחילות מסתור וגידול יונים.
בבית גוברין ובסביבתה נחצבו מאות מערות, חלקן כמערכות מורכבות ומרשימות, שיוצרות מבוך ענק של אולמות וחללים גדולים מתחת לפני הקרקע. במקום הגבוה בגן הלאומי מתנשא תל מרשה, שבו שכנה עיר ביהודה, שאותה ביצר המלך רחבעם בעקבות מסעו של המלך המצרי פרעה שישק.
העיר הגיעה לשיא פריחתה בתקופה ההלניסטית (מאות 2-3 לפני סה"נ). בתקופה החשמונאית כבש יוחנן הורקנוס את העיר וגייר בכפייה את תושביה. בתקופה הרומית נטשו התושבים את תל מרשה, והקימו סמוך לו את העיר בית גוברין, שהפכה לבירת חבל אדומיאה המערבית.
בית גוברין הייתה מקום חשוב גם בתקופה הצלבנית. אנשי הכפר הערבי בית ג'וברין, שנטשו אותו בתקופת מלחמת העצמאות, ניצלו את הקירות החסונים של המבצר כדי להשעין עליהם חלק מבתיהם.
