התחנות האחרונות במסעו של ישו באחת הכנסיות המפוארות בעיר העתיקה
הכנסייה שוכנת ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים, בסוף ה"ויה דולורוזה" ("נתיב הייסורים"). בין כותלי הכנסייה ממוקם אתר המזוהה כגבעת הגולגולתא הנזכרת בברית החדשה. בחצר הכניסה לכנסייה, השייכת ברובה לשלוש העדות הגדולות המחזיקות בה: הלטינים, הארמנים והיוונים, מתקיימת פעילות ליטורגית, בעיקר בתקופת הפסחא. לדוגמא, ביום חמישי הקדוש מתקיימת בחצר רחיצת הרגליים על ידי הפטריארך האורתודוקסי לזכר רחיצת רגלי התלמידים על ידי ישו בזמן הסעודה האחרונה. הביקור בכנסיית הקבר מהווה את שיאו של הטיול בעבור רבים מהתיירים המבקרים בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט.
אודות ההיסטוריה של כנסיית הקבר
חזית הכנסייה עוצבה בתקופה הצלבנית. בעבר היו מעל קשתות הכניסה משקופים מעוטרים בתבליטים צלבניים. אלו נמצאים כיום במוזיאון רוקפלר. מגדל הפעמונים משמאל נבנה אף הוא בתקופה הצלבנית. הכנסייה נבנתה במאה הרביעית על ידי הקיסר קונסטנטינוס, שקיבל את הנצרות וקבע אותה כדת הממלכה הרומית. אמו של הקיסר, הלנה הקדושה, סבבה בארץ הקודש וזיהתה את האתרים שבהם התרחשו האירועים הנזכרים בברית החדשה.
הלנה זיהתה במקום הזה את מקום ה'גולגותא' שם נצלב ישו, ולצידו את אחוזת הקבר של יוסף הרמתי, שאיפשר את קבורתו של ישו לאחר שהורד מהצלב. במאה ה-13 נמסרה האחריות לפתיחת הכנסייה וכן מפתחות הכנסייה לשתי משפחות מוסלמיות, והן האחראיות עד היום למפתחות הכנסייה, לפתיחתה עם שחר ולנעילתה בשקיעה. במאה ה-19 נקבע הסכם סטטוס-קוו בין העדות השונות, המגדיר את זכויות התפילה ואת חזקתן של העדות השונות בכנסייה. במהלך השנים נעשו שינויים רבים בכנסייה והיא קיבלה את צורתה הנוכחית בתקופה הצלבנית. בעת בנייתה בתקופה הביזנטית הייתה גדולה יותר וכונתה 'כנסיית התחייה', להדגיש דווקא את תחיית ישו מן המתים.
