כנסיית סנט אטיין, המשמשת כמרכז המסדר הקתולי-דומיניקני, נבנתה בשנת 1900 בסגנון רומנסקי קלאסי, המשלב סגנונות אדריכלות נוספים.
בחצר הכנסייה פועלים גם מנזר ומוסדות חינוך, ובמרכזה חצר רחבת ידיים וטובלת בירק ובשקט. בלב החצר נמצאת מערה הטיפוסית למודל הקבורה היהודית בימי הבית הראשון, שהשתמרה באיכות נדירה. אולם המבוא משמש כיום כבית תפילה קטן ולצדו כוכי קבורה רב-קומתית של אנשי סנט אטיין, ובהם לואיס וינסאן ופרנסוא אבל, מחלוצי המחקר הארכאולוגי בירושלים. אולם הכניסה לחדר הקבורה נותר בשלמותו, ובתוך החדרים - משכבים חצובים בסלע, מותאמים לגופות הנפטרים, ובהם נחצבו מעין 'כריות' לראש. מתחת למשכבים אחדים נמצאים בורות, אליהם היו בני המשפחה מעבירים את עצמות הנפטר לאחר שנאכל בשרו, ועמן מבחר כלים ותכשיטים.
כיום מלאים החללים הללו עצמות, אך הן אינן של יהודי תקופת הבית הראשון אלא של נוצרים ביזנטים, שכנראה נטבחו בידי הפרסים בראשית המאה ה-7. בסביבה זו נמצאו מערות קבורה נוספות מימי הבית הראשון, ומשתמע שזה היה שדה קבורה בתקופה זו מצפון לעיר.
