שער האריות

שער האריות הוא אחד משבעת השערים הפתוחים בחומת העיר העתיקה. השער נבנה כחלק מחומת העיר במאה ה-16 על ידי הסולטאן העותמאני סולימן המפואר.  משני צדי השער תבליטי האריות. האגדה מספרת שהם שובצו כאן בעקבות חלומו של הסולטאן סולימן שבו הופיעו שני אריות העומדים לטרוף אותו כעונש על כך שהעיר הקדושה ירושלים אינו מוגנת. הסולטאן פירש את החלומות כאות משמים וציווה להקיף את העיר בחומה. למעשה האריות דומים יותר לברדלסים. יש הסבורים שהם הובאו לכאן ממבנה קדום יותר של השליט הממלוכי – Baybars ביברס, שברדלסים היו סמלו.

מעל  האריות עיטורים נוספים: פרחים וקשתות קטנות הניצבים בין חרכי הירי ומעליהם כתובת המנציחה את בניית חומת העיר על ידי סולימן המפואר. בחלקו העליון של השער בולטת מרפסת קטנה הנקראת משיקולי. ממרפסת קטנה זו ניתן היה להשקיף על קו החומה ובמידת הצורך לשפוך שמן רותח על פולשים ואורחים בלתי רצויים. בעבר היה זה שער תפנית, דוגמת שער יפו ואחרים, אשר נועד לעכב פלישת כוחות אל העיר, אך במרוצת השנים הוא הפך לשער ישר המאפשר כניסת כלי רכב.

לשער  שמות שונים. בערבית הוא נקרא "באב סיתנא מרים" Bab Sitna Mariam, שכן בסמוך לכאן נמצא אתר נוצרי המציין את מקום קבורת מרים אם ישו בטרם הועלתה השמיימה. הנוצרים מכנים את השער "שער סטפנוס", על שם המרטיר הראשון, הקדוש המעונה הראשון שמת בשל אמונתו בישו. על פי אחת המסורות, נסקל סטפנוס סמוך לשער זה.

ביום ראשון בשבוע הקדוש שלפני חג הפסחא, נוהגים הנוצרים לשחזר את כניסתו של ישו מהר הזיתים לירושלים. החג נקרא "יום ראשון של הדקלים" ובו מתקיימות תהלוכות מאמינים מהר הזיתים לעיר העתיקה, דרך שער האריות.

ביוני 1967 נכנסו דרך השער כוחות הצנחנים בדרכם להר הבית, ולאחר 19 שנים שבהן הייתה העיר העתיקה בידי הירדנים, חודש בה הישוב היהודי. לרגלי החומה בית קברות מוסלמי, אשר הוקם כאן, סמוך להר הבית המקודש במסורת האסלאם בשל האמונה המוסלמית בדבר יום הדין ותחיית המתים אשר תתרחש כאן.

צילום: נועם חן