ר' משה בן נחמן - רמב"ן, נחשב לגדול חכמי ספרד בזמנו. הוא שלט לא רק בש"ס ובפוסקים אלא גם בתורת הקבלה. איש אשכולות. בפירושו הנודע לתורה צפונים ארבעה רבדים – פשט, רמז, דרש וסוד: 'פרד"ס'. בשנת 1267, כשהוא כבר בגיל 73, ניצב בשערי עיר הנמל עכו, בודד כמעט. משם עשה את דרכו לעיר הקודש. המום הסתובב בין חורבותיה. רק שבע שנים קודם לכן כבשו המוסלמים הממלוכים את העיר מידי הנוצרים הצלבנים, וההרס עדיין ניכר בכל פינה.
בסערת נפשו התיישב, וכתב מכתב לבני משפחתו שנשארו בספרד: "ומה אגיד לכם בעניין הארץ, כי רבה העזובה וגדל השממון, וכללו של דבר: כל המקודש מחברו חרב יותר מחברו. ירושלים חרבה יותר מן הכל, וארץ יהודה יותר מן הגליל [...] ומי שזיכנו לראות ירושלים בחורבנה, הוא יזכנו לראות בנינה ותיקונה בשוב אליה כבוד השכינה" (ב"ז קדר, "לתולדות הישוב היהודי בירושלים במאה הי"ג", תרביץ, מא [תשל"ב], עמ' 94). הוא סיפר שפגש בירושלים 'קהילה' יהודית: שני אחים צבעים בלבד. הוא מוצא חורבה ומשקם אותה, כדי לייסד בית כנסת. סביב בית הכנסת החלה להתגבש קהילה חדשה, והוא היה לגרעין ממנו נבט הרובע היהודי, שהמשיך להתקיים מאז ועד ימינו. י
הודי ירושלים זכרו בגאווה ובגעגועים את האיש שלא נרתע מליטול על עצמו משימה כמעט דמיונית, לשקם את העיר לאחר חורבנה, וקראו את בית הכנסת המרכזי בעיר העתיקה על שמו. הם גם שמרו על מסורת שסיפרה שבמערה זו עשה רמב"ן בהתבודדות ובתפילה. בשנת 2000 העניק המשרד לענייני דתות לאתר מעמד של 'מקום קדוש', אבל בפועל כמעט לא נעשה דבר לשפר את מצבו.
