אנדרטת הסובלנות

למרות שלא היה מחסור בניסיונות לגשר בין הפערים המעוררים מחלוקת בין הישראלים לבין הפלסטינאים, השלום מתחמק בעקביות משני הצדדים במשך עשרות שנים. אפשר להגדיר סובלנות כתובנה שגם אם לא נצליח להתגבר על המחלוקות שבינינו, עדיין אנחנו מחוייבים לנסות ולתת אחד לשני את המרחב להיות אנו עצמנו. לעניין זה, הפסלים סזלוו דזוויגיי ומיכל קוביאק עיצבו את אנדרטת הסובלנות. בשאיפה כלפי שמיים על ראש גבעה שלווה בין שכונת ארמון הנציב היהודית לבין ג'אבל מוקבר הערבית, מעל הריסות מקדש קדום, הפסל מורכב משני חצאי עמודות מפוצלות וביניהם צומח עץ זית מוזהב, המצל על שני החלקים. הרעיון הוא שגם אם אף אחד לא יודע מתי שני הצדדים יתאחדו, ישנו זרעון של חיים שנובט וצומח עם הזמן, ובאופן סימבולי מחבר את כולם בעזרת הצל שהוא מטיל. ראש הגבעה והאנדרטה מהווים פארק קטן ליד טיילת גולדמן, שהינה עצמה תחנת חובה בשל הנוף הפנורמי המדהים של העיר העתיקה ועמק קדרון שנשקף ממנה.