הרובע הנוצרי הוא הרובע הצפון-מערבי מבין ארבעת רובעי העיר העתיקה והוא מונה כ-6,000 תושבים. בשל הימצאה של כנסיית הקבר במרכזו של הרובע, מהווה אזור זה אזור מגורים נוצרי. ברובע הנוצרי כ־40 מבני דת, בעיקר כנסיות אך גם מנזרים ואכסניות לעולי רגל נוצריים.
הרובע מאופיין במספר רב של מוסדות דתיים, חינוכיים ותיירותיים המצויים בו. חלק ניכר מהמוסדות הדתיים מצויים בתוך מתחמים סגורים התופסים חלק ניכר משטחו של הרובע. מלבד כנסיית הקבר, תופסים שטחים ניכרים גם הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית הסמוכה לכנסיית הקבר, המנזר של המסדר הפרנציסקני, מנזר סן סלוודור המכונה גם קוסטודיה טרה סנטה, והפטריארכיה הלטינית.
ברובע מספר רב של חנויות מזכרות לתיירים, בתי קפה, מסעדות ובתי מלון קטנים וגדולים. החנויות ברובע מצויות לאורך רחוב השוק - רחוב דוד וכן במוריסטן ולאורך רחוב הנוצרים. בתי המלון ברובע נבנו הן על ידי המוסדות הכנסייתיים עצמם על מנת לשמש בתי אירוח לעולי הרגל והן בתי מלון פרטיים. אחד ממאפייניו הבולטים של הרובע הוא גגות הרעפים האדומים יוצאי הדופן בנוף העיר העתיקה.
ראשיתו של הרובע הנוצרי היא בגרעין התיישבות סביב כנסיית הקבר כבר בתקופה הביזנטית, לפני למעלה מ-1,500 שנה. בזמן זה שלטו הנוצרים בירושלים, וכנסיית הקבר נחשבה לאתר החשוב ביותר הקיים בה. בשנת 640, לאחר כיבוש ירושלים בידי המוסלמים, התמעטה הנוכחות הנוצרית בעיר.
רק לאחר שנת 1033 הפך האזור סביב כנסיית הקבר לרובע נוצרי במוצהר. בשנה זו התחוללה רעידת אדמה עזה בירושלים, בעקבותיה נפלו החומות ורבים מבתיה. השלטונות הציעו לתושבי העיר הצעה נדיבה: כל עדה או קהילה שתשקם מכספה קטע מהחומה, תזכה חינם לאדמות שבקרבתה. הישועה הגיעה מצדו של הקיסר מונומכוס, שבשנת 1048 שלח סכום כסף גדול לשיקום החומות וכנסיית הקבר. עם תום עבודות השיפוץ והשיקום, הפך השטח באופן רשמי לרובע הנוצרי.
