כנסיית הקבר

כנסיית הקבר היא האתר המקודש ביותר בעבור מליוני מאמינים נוצרים. זהו מקום צליבתו, קבורתו ותחייתו של ישו. הכנסייה נבנתה במאה הרביעית על ידי הקיסר קונסטנטינוס, שקיבל את הנצרות וקבע אותה כדת הממלכה הרומית. אמו של הקיסר, הלנה הקדושה, סבבה בארץ הקודש וזיהתה את האתרים שבהם התרחשו האירועים הנזכרים בברית החדשה. הלנה זיהתה במקום הזה את מקום ה'גולגותא' שם נצלב ישו, ולצידו את אחוזת הקבר של יוסף הרמתי, שאיפשר את קבורתו של ישו לאחר שהורד מהצלב.

בתחומי הכנסייה נמצאות התחנות האחרונות בדרך הייסורים של ישו – מהתחנה התשיעית עד התחנה הארבע-עשרה.

שינויים רבים נעשו בכנסייה במשך השנים והיא קיבלה את צורתה הנוכחית בתקופה הצלבנית. בעת בנייתה בתקופה הביזנטית הייתה גדולה יותר וכונתה 'כנסיית התחייה', להדגיש דווקא את תחיית ישו מן המתים.

במאה ה-13 נמסרה האחריות לפתיחת הכנסייה וכן מפתחות הכנסייה  לשתי משפחות מוסלמיות, והן האחראיות עד היום למפתחות הכנסייה, לפתיחתה עם שחר ולנעילתה בשקיעה.

רוב המתחם נמצא בחזקתן של הכנסייה הקתולית, הכנסייה הארמנית והכנסייה היוונית האורתודוכסית, עם זכויות מצומצמות לסורים ולקופטים.

במאה ה-19 נקבע הסכם סטטוס-קוו בין העדות השונות, המגדיר את זכויות התפילה ואת חזקתן של העדות השונות בכנסייה.

חזית הכנסייה עוצבה בתקופה הצלבנית. בעבר היו מעל קשתות הכניסה משקופים מעוטרים בתבליטים צלבניים. אלו נמצאים כיום במוזיאון רוקפלר. מגדל הפעמונים משמאל נבנה אף הוא בתקופה הצלבנית.

בעבור רבים מהתיירים המבקרים במקום זה, זהו שיאו של הביקור בארץ הקודש.

 התמונות באדיבות משרד התיירות. צילום: נועם חן