הר הזיתים

רכס גבוה, המאגף את ירושלים העתיקה ממזרח, ומפריד בינה ובין מדבר יהודה. הר הזיתים הוא שמו של הרכס הארוך, המאגף את ירושלים ממזרח, החל בקצה רכס ארמון הנציב מדרום, וכלה בהר הצופים בצפון. במקורות הוא נקרא גם "הר השמחה", כנראה על שם המשיחה בשמן, וכן "הר המשחית" – משחק מילים עם השם הקודם, המרמז על פולחן אלילי שנעשה בקרבתו. חשיבותו של ההר היא בעיקר דתית: הנוצרים מזהים בהר אתרים שבהם פעל ישו בימיו האחרונים בירושלים, והמוסלמים קושרים אותו ליום הדין באחרית הימים (על סמך הכתוב בתנ"ך).

המסורת היהודית מייחסת חשיבות רבה להר הזיתים בהקשרים שונים. בימי בית המקדש שימש הר הזיתים כמקום שריפת הפרה האדומה, ככתוב במשנה במסכת מידות: "כל הכתלים שהיו שם (בהר הבית) היו גבוהים, חוץ מכותל מזרחי, שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה ומתכוון ורואה את פתחו של היכל בשעת הזאת הדם". באותם ימים שימש הר הזיתים כאחת התחנות בשרשרת השאת המשואות, שבישרו את תחילתו של ראש חודש: "ומאין היו משיאין משואות? מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגרופינא…" (משנה מסכת ראש השנה).

הר הזיתים נקשר גם לקורותיה העגומים של ירושלים לאחר חורבנה, והמסורת היהודית רואה בו את המקום בו המתינה השכינה לאחר חורבן בית המקדש לישראל שיחזרו בתשובה: "שלוש שנים ומחצה היתה השכינה שרויה בהר הזיתים ומכרזת שלוש פעמים בכל יום ואומרת – שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, וכיוון שלא חזרו התחילה השכינה פורחת באוויר" (פסיקתא דרב כהנא). לאחר החורבן ועד ימי הביניים המוקדמים, לא הורשו יהודים להתגורר בירושלים, אך הותר להם לבקר בהר הזיתים בתשעה באב, כדי לצפות אל הר הבית ולבכות את חורבנו. תיאור ארסי של המנהג מופיע בין כתבי אב הכנסייה הירונימוס, המתאר את עליבותם של היהודים, וכיצד "מבכים בני העם המסכן הזה את חרבות מקדשם, ואינם ראויים לרחמים".

באותה תקופה נבנו כנסיות רבות בהר הזיתים, והוא הפך למוקד פולחן נוצרי מובהק. לאחר כיבוש ירושלים בידי המוסלמים שבו לגור בה יהודים, והביקור בהר הזיתים הפך לאירוע חיובי – מדי שנה בהושענא רבא (סוף חג הסוכות) נאספו היהודים לטקסים גדולים ומרשימים, בהם הקיפו את פסגת הר הזיתים בתהלוכות וקול שירה.
הכנסיות בהר הזיתים עברו כמה גלגולים, ובהם בדרך כלל בנייה ביזנטית, בנייה צלבנית על החורבות הביזנטיות ושיפוץ מודרני. בין הכנסיות בהר הזיתים ניתן למצוא את כנסיית מריה מגדלנה, כנסיית כל העמים (גת שמנים), כנסיית אבינו שבשמים ועוד. בקו הרכס בולטים מגדליהן של כנסיית העלייה לשמים הרוסית וכנסיית אוגוסטה ויקטוריה.
בית העלמין היהודי בהר הזיתים משתרע על מורדותיו של ההר מדרום, ובשפך נחל קדרון. בשל קרבתו לעיר וסלעיו הרכים והנוחים לחציבה, שימש המקום לקבורה כבר בימי הכנענים.

שרידי קברים יהודיים מימי בית ראשון ושני נתגלו בתחתית הר הזיתים, וכן ישנן עדויות כתובות רבות על מסורת קבורה יהודית בהר הזיתים מימי הביניים ועד ימינו. זהו המקום היחיד בעולם בו מתקיימת קבורה רצופה כמעט, במשך למעלה מארבעת אלפים שנה. כשירושלים היתה מחולקת בין השנים 1948-1967, חיללו הירדנים את בית העלמין ואף בנו בראשו מלון. בית העלמין עובר עתה שיקום ושחזור בשיתוף עיריית ירושלים ועמותת אלע"ד.

מומלץ להגיע למקום בשעות הבוקר. אין תחבורה ציבורית מפסגת ההר.

(נכתב על ידי צוות מרכז רחל ינאית בן-צבי ללימודי ירושלים)