מתקן מים ציבורי שנבנה בצו הסולטאן סולימאן המפואר, ובו משולבים בשימוש חוזר עיטורים מימי הביניים. חלקו התחתון הוא כנראה 'סרקופג', ארון קבורה רומי, עשוי אבן ומעוטר, אשר שולב בסביל העותמאני.
הסולטאן סולימאן המפואר בנה בירושלים 6 סבילים בשנת 1537. חמישה נבנו בתוך העיר העתיקה, ואחד מחוצה לה, בקיר הדרומי של בריכת הסולטאן. בימי שלטונו של סולטאן זה הגיעה האימפריה העותמאנית לפריחה ולשגשוג. הסולטאן פעל רבות למען פיתוחה של ירושלים, שיקם את מערכת אספקת המים לעיר, ובנה את ה'סבילים' לטובת תושבי העיר. הסבילים נועדו לספק מים לצורכי יום-יום ואף לטהרת המאמינים, והם מהווים פריט אדריכלי נאה בסמטאותיה של ירושלים העתיקה.
בעיר העתיקה נבנו בנוסף גם סבילים פרטיים בבתי מגורים, במבני חינוך ובמבני דת. רוב הסבילים נבנו בזיקה לאמת המים התחתונה, מימי בית שני, אשר הובילה מים מבריכות שלמה אל המאגרים בהר הבית ואל תעלות שהסתעפו ממנה. הסולטאן שיפץ את את אמת המים הקדומה כדי למלא את בורות המים בהר הבית. מהאמה יצאה תעלה אשר נקראה 'אמת הסביל' (קאנת אל-סביל), והיא הזינה את הסבילים. לרוב הסבילים נבנה מיכל אגירה שהוזן ע"י אמת הסביל, ונמצא בגב הסביל.
על פי האקדמיה ללשון העברית, המונח הנכון בעברית עבור 'סביל' הוא משקית, ולא שוקת או רהט, המיועדים להשקיית בהמות.
צילום: סביל רחוב הגיא