מתקן מים ציבורי שנבנה בצו הסולטאן העותמאני סולימאן המפואר, ובו משולבים בשימוש חוזר עיטורים מימי הביניים. הכתובת מציינת את שנת הבניה (1537). בימי שלטונו של סולטאן זה הגיעה האימפריה העותמאנית לפריחה ולשגשוג.
הסולטאן פעל רבות למען פיתוחה של ירושלים והשקיע מאמץ רב בשיפור ושיקום מערכת אספקת המים לירושלים. בימיו נבנו 6 סבילים בעיר, לטובת תושבי העיר. חמישה סבילים נבנו בתחומי העיר העתיקה, ואחד נבנה סמוך לבריכת הסולטאן. בעיר העתיקה נבנו בנוסף גם סבילים פרטיים בבתי מגורים, במבני חינוך ובמבני דת. הסבילים נועדו לספק מים לתושבים לצורכי יום-יום ואף לטהרת המאמינים, והם מהווים פריט אדריכלי נאה בסמטאותיה של ירושלים העתיקה.
רוב הסבילים נבנו בזיקה לאמת המים התחתונה, מימי בית שני, אשר הובילה מים מבריכות שלמה אל המאגרים בהר הבית ואל תעלות שהסתעפו ממנה. הסולטאן שיפץ את את אמת המים הקדומה כדי למלא את בורות המים בהר הבית. מהאמה יצאה תעלה אשר נקראה 'אמת הסביל' (קאנת אל-סביל), והיא הזינה את הסבילים. לרוב הסבילים נבנה מיכל אגירה שהוזן ע"י אמת הסביל, ונמצא בגב הסביל.
על פי האקדמיה ללשון העברית, המונח הנכון בעברית עבור 'סביל' הוא משקית, ולא שוקת או רהט, המיועדים להשקיית בהמות.
צילום: סביל רחוב עלאא א-דין פינת רחוב הגיא