הסבילים שימשו הן לצורכי יום יום של התושבים והן לטהרת המאמינים. בעיר העתיקה נבנו בנוסף גם סבילים פרטיים בבתי מגורים, במבני חינוך ובמבני דת. רוב הסבילים נבנו בזיקה לאמת המים התחתונה אשר הובילה מים מבריכות שלמה אל המאגרים בהר הבית ואל תעלות שהסתעפו ממנה. הסולטאן שיפץ את את אמת המים הקדומה כדי למלא את בורות המים בהר הבית. מהאמה יצאה תעלה אשר נקראה 'אמת הסביל' (קאנת אל-סביל). לרוב הסבילים נבנה מיכל אגירה שהוזן ע"י אמת הסביל, ונמצא בגב הסביל.
בניגוד לכל שאר הסבילים שהקים סולימאן, סביל זה הוא היחיד שאינו מקבל את מימיו מאמת המים התחתונה, ויתכן שמימיו הגיעו מבריכות הצאן הנמצאות כיום בתוך מתחם כנסיית סנטה אנה הסמוכה. מקור שמו של הסביל בערבית: 'סביל סית מרים', בשל קרבתו לכנסייה זו, כנסייה מרשימה ויפה מהתקופה הצלבנית, אשר הוקמה במקום בו לפי המסורת התגוררו אנה ויואכים, הוריה של מרים אם ישו, ומנציחה את מקום הולדת מרים. על פי האקדמיה ללשון העברית, המונח הנכון בעברית עבור 'סביל' הוא משקית, ולא שוקת או רהט, המיועדים להשקיית בהמות.