רחוב זה הוא אחד משווקיה האותנטיים והמעניינים של העיר העתיקה.
השוק משמש את תושבי מזרח ירושלים לקניות ובילוי, ובו שפע סחורות, ריחות וצבעים. את השוק גודשים דרך קבע גם מטיילים רבים, תושבים ותיירים. בימי שישי באות לכאן כפריות מהכפרים בסביבה ומוכרות עלים וירקות תוצרת משקן, כפי שעשו ה"פלאחים" במשך דורות.
הרחוב יוצא משער שכם בצפון, ומוביל דרומה עד אזור הרובע היהודי. כיוון שהויה-דולורוזה (דרך הייסורים) חוצה את הרחוב, תכופות ניתן לראות צליינים צועדים בנתיב זה נושאים צלבי עץ גדולים על גבם, בדרכם אל כנסיית הקבר.
רחוב בית הבד עובר בתוואי הקדום של הקרדו, הרחוב שחצה את ירושלים מצפון לדרום בתקופה הרומית-ביזנטית. רחוב זה נראה בבירור במפת מידבא אשר נתגלתה בעבר הירדן במאה התשע-עשרה. היה זה רחוב רחב מאוד, 22 מטרים רוחבו, ומשני צידיו עמודי ענק וחנויות.
בתקופות מאוחרות הוצר הרחוב, שכן בעלי החנויות פלשו בהדרגה למרכזו. בהמשכו הוא אף נחלק לשלושה רחובות צרים (שוק הקצבים, שוק הבשמים, שוק צורפים). חלוקה זו נעשתה כנראה בימי שלטונה של המלכה מליסנדה, בתקופה הצלבנית. הרחוב מכל מקום שומר על אופיו כרחוב שוק ססגוני ועמוס לעייפה.
צילום: סוק חאן א-זית (רחוב בית הבד)
