הר הבית

רחבת הר הבית היא רחבת אבן עצומת מימדים, בת כ-140 דונם, אשר נבנתה בימיו של הורדוס בשלהי המאה הראשונה לפני הספירה. על הרחבה עמד בית המקדש השני, אותו שיפץ הורדוס.

רחבת הר הבית בנויה על  גבי גבעה אשר במסורת היהודית מזוהה כהר המוריה, המקום המקודש ביותר לעם היהודי, בו החלה בריאת העולם ובו התרחשה עקדת יצחק. כאן לפי המסורת בנה שלמה המלך את בית המקדש הראשון, ולכאן שבו גולי בבל ובנו את בית המקדש השני. הורדוס שיפץ את בית המקדש ויצר הרחבה מלאכותית של הגבעה.

רחבת הר הבית נתמכת ע"י ארבעה קירות תמך ענקיים, הבנויים מאבני ענק מסותתות ומונחות זו על גבי זו. אחד מקירות התמך הללו הוא הכותל המערבי, אשר משמש בימינו כאתר תפילה והתכנסות.

במרכז רחבת הר הבית ניצב בית המקדש, עליו אמרו חז"ל "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין נאה מימיו". בחלקה הדרומי של הרחבה בנה הורדוס את הסטָיו המלכותי, מבנה באסיליקה בעל שורות עמודים מרשימים, אשר שימש כמקום להתכנסות חילונית. לדברי ההיסטוריון הרומי יוסף בן מתיתיהו, בניית המתחם ארכה כ-9 שנים, מתוכן הוקדשו 8 שנים לבניית הרחבה, הכתלים והסטווים, ועוד שנה לבניית בית המקדש עצמו.

צריכת מים גדולה בבית המקדש חייבה אספקת מים סדירה ומספקת ואכן על רחבת הר הבית בורות רבים, אשר שימשו כמאגרי מים.

בית המקדש חרב ע"י הרומים בשנת 70 לספירה. מקובל להניח כי רחבת הר הבית נותרה ריקה ושוממה למשך שנים רבות, עד לכיבוש המוסלמי (אם כי יתכן כי בתקופה הרומית ניצב מקדש פגני על הרחבה).

בשנת 638 נכבשה ירושלים ע"י הח'ליף עומר אבן אל-ח'טאב והחל שלטון מוסלמי בעיר. בשנת 691 בנה הח'ליפה עבד אל-מלכ את כיפת הסלע על רחבת הר הבית. בהמשך בנה אל-וליד את מסגד אל אקצא. על פי אמונת האיסלאם, כאן היה מסגד אל-אקצא, אליו הגיע מוחמד במסע לילי, כשהוא רכוב על גבי בהמה פליאת ושמה אל-בוראק.

בנוסף, מזוהה הר הבית עם המקום ממנו עלה מוחמד השמיימה, ושם פגש את אלוהים ואת הנביאים. בעבור המאמינים המוסלמיים, זהו המקום השלישי בקדושתו בעולם.