המבקרים בחדר הסעודה האחרונה יכולים לחזות בגרסתו המשופצת של האולם ולעלות לגג המבנה שמשמש נקודת תצפית על כנסיית דורמיציון, חומות העיר העתיקה והר הזיתים. האתר פתוח לבני כל הדתות המבקשים לפקוד אותו.
אודות חדר הסעודה האחרונה
על פי הכתוב בברית החדשה, נתן ישו לתלמידיו יין – סמל לדמו שיישפך, וחילק להם לחם (כנראה מצה) - סמל לגופו שיוקרב למען מאמיניו. באחת מפינות האולם, מתחת לכיפה קטנה שהוקמה מעל גרם מדרגות, ניצב עמוד ועליו עיטור המתאר זוג גוזלי שקנאים מנקרים את לב אמם. נקבת השקנאי, המוכנה להקריב עצמה עבור גוזליה, מסמלת באמנות הנוצרית של ימי הביניים את הקרבתו של ישו למען האנושות.
על-פי המסורת הנוצרית, התרחשו במקום הזה אירועים חשובים נוספים: בחג השבועות שלאחר הצליבה, התכנסו כאן תלמידיו של ישו ומרים אמו. רוח הקודש מילאה אותם, והם החלו לדבר בלשונות שונות, בלתי מוכרות להם עד כה, ובעזרתן יצאו להפיץ את הנצרות בקרב העמים. יום ירידת רוח הקודש על השליחים מצוין בחג הפנטקוסט (יום החמישים, מפסח ועד שבועות), חג השבועות הנוצרי.
האולם שבו אנו נמצאים נבנה על ידי הצלבנים לפני כ-800 שנה והיה חלק מכנסייה גדולה שבנו הצלבנים מעל שרידי כנסייה ביזנטית קדומה. הבניין קיבל את צורתו הנוכחית לאחר ששופץ בשנת 1335 ע"י הנזירים הפרנציסקנים, שומרי ארץ הקודש. בקומה שמתחתינו נמצא קבר המלך דויד. לפי הברית החדשה, ישו נחשב צאצא לשושלת בית דויד. בשל חשיבותו של דויד המלך גם לאסלם וגם ליהדות, נוצרו עימותים רבים סביב המתחם כולו, והוא החליף ידיים במהלך הדורות. נוכל לחוש את תהפוכות ההיסטוריה במבט אל עבר הקיר הדרומי של האולם, שבו הוצבה גומחת תפילה מוסלמית – "מיחראב" –המציינת את כיוון התפילה למכה. זאת תוספת מאוחרת, ככל הנראה מן המאה ה-16, עת גורשו הנזירים הפרנציסקנים ממתחם הר ציון ע"י המוסלמים, והאולם הפך להיות חלק ממסגד.
העיטורים ממחישים היטב את שילוב התרבויות באתר זה: אדני החלונות המחודדים בנויים בסגנון גותי- נוצרי ואילו זכוכיות החלונות מקושטות בסגנון מוסלמי. הקשתות המחודדות היפות המעטרות את התקרה הן בסגנון צלבני-גותי, וכתובות בכתב ערבי מסוגנן מעטרות את הקיר. מאז 1948 קיבלה מדינת ישראל את החֶזקה על המקומות הקדושים בהר ציון – ובכללם אולם זה. המיסה שערכו כאן האפיפיורים יוחנן פאולוס השני ובנדיקטוס ה-16 ממחישה את הקדושה שמייחסת הנצרות לאתר זה.
