השער החדש

זהו אחד משמונת השערים בחומת העיר העתיקה, אשר נבנתה במאה ה-16 ביזמת הסולטן העות'מאני סולימן המפואר. השער נפרץ בשנת 1889 כדי  לקשר בין המוסדות הנוצריים הרבים שנבנו מחוץ לחומה לבין הרובע הנוצרי. שלא כשעריה הקדומים של החומה, אין לשער החדש בית שער או רכיבים אדריכליים מיוחדים.  זהו גם שמו הערבי של השער, באב אל-ג'דיד, אך הוא מכונה גם באב עבדול חמיד על שם הסולטן העות'מני שנתן אישור לפריצת השער.

ממזרח לשער (בתוך העיר העתיקה) נמצא המתחם הפרנציסקני שבמרכזו כנסיית סן סלבטורה (המושיע הקדוש), ולה מגדל שעון בולט. המסדר הפרנציסקני נוסד במאה ה-13 על ידי פרנציסקוס מאסיזי שהטיף לפשטות, לעוני ולעשיית חסדים. בזכות ישיבתם העיקשת בארץ לאחר נפילת ממלכת ירושלים הצלבנית זכו הפרנציסקנים במאה ה-14 למינוי מטעם האפיפיור להיות "משמרת ארץ הקודש", Custodia Terra Sancta, לשמירה על האינטרסים הקתוליים במזרח. המסדר אימץ לעצמו כסמל את "צלב ממלכת ירושלים הצלבנית" –  אותו תוכלו לראות על שער הכניסה למתחם (הנמצא בתוך העיר העתיקה מצד שמאל מיד לאחר שנכנסים דרך השער): צלב גדול וארבע צלבים קטנים. בתוך המתחם פועלים משרדי הקוסטודיה: בית ספר, ספרייה ומוסדות נוספים של המסדר הפרנציסקני.

מימין (בתוך העיר העתיקה) בית ספר קתולי לנערים 'בית הספר של האחים (קולג' דה פרייר)'. מחוץ לחומת העיר העתיקה, מול השער, מוסדות נוצריים חשובים, אשר נבנו במחצית השנייה של המאה ה-19: ממזרח אכסניית נוטרדאם דה-ז'רוזלם, אשר נבנתה בסוף המאה ה-19, וממערב לה בית החולים ע"ש סן-לואי, שניהם נבנו ביזמת גופים קתולים-צרפתיים. מצפון להם, 'מגרש הרוסים', עליו בנתה 'החברה הקיסרית הפרבוסלבית הארץ ישראלית' מבני דת וחסד לטובת הצליינים הרוסים.

מוסדות נוצרים אלו היו הסיבה שבשלה נפרץ השער החדש, כדי להקל על אנשי המנזרים והכנסיות בבואם מחוץ לעיר אל אתרי הרובע הנוצרי ובראשם כנסיית הקבר.