עליזה אורבך נולדה בחיפה ב־1940. בצעירותה עברה לירושלים, שם למדה באוניברסיטה העברית כסטודנטית לפילוסופיה ומקרא, ושם גם בנתה את ביתה.
בהיותה בת 25 קיבלה מסבתה מצלמה ראשונה, ומאז החלה לצלם באופן אוטודידקטי.
תחילה עבדה כצלמת סטילס בהפקות קולנוע, אחר כך כצלמת עיתונות, ולבסוף קנתה לה שם כצלמת אמנותית המתמקדת בפרויקטים תיעודיים שהוצגו בתערוכות, פורסמו בספרים וזכו בפרסים. במקביל תיעדה אורבך את העיר שהייתה לה לבית.
צילומי התערוכה עמדתי בירושלים משתרעים על פני שלושה עשורים כמעט: הם מתחילים מייד לאחר מלחמת ששת הימים (1967) ומסתיימים בהלווייתו של יצחק רבין (1995).
אורבך לכדה בעדשתה את העיר המשתנה, אנשיה, חגיה ונופיה, ותיעדה אירועים היסטוריים חשובים, לצד קטנות היום־יום. היא פיתחה והדפיסה את תצלומיה בעצמה במעבדה ביתית, בלא שימוש באפקטים, בשחור לבן צנוע המחייב התמקדות בצורה ובתוכן.
אורבך אף קשרה קשר הדוק בין תצלומיה ובין השירה העברית. שם התערוכה - עמדתי בירושלים, ככותרת שירה של זלדה - מצביע על קשר עמוק זה.
עליזה אורבך נפטרה בירושלים בשנת 2016. משפחתה - מבקר האמנות ד"ר גדעון עפרת ובתם האמנית עדן אורבך עפרת - תרמו את ארכיונה האישי לספרייה הלאומית. התצלומים המוצגים בתערוכה פותחו מתוך אוסף זה. חומרים נוספים, ובהם שירים ותצלומים, כתבות ומידע היסטורי, זמינים לצפייה ולקריאה באתר גלריית בית אבי חי בעברית ובאנגלית.
