מה קורה כאשר האמנות אינה מחכה לפרספקטיבה, לעיבוד ולריחוק – אלא נוצרת מתוך האירוע עצמו, כמעט בזמן אמת? בשיח גלריה בתערוכה "אֵלֶּה כָּרֶגַע חַיַּי", המציגה עבודות שנוצרו במהלך שנתיים של מלחמה – בעורף ובחזית, בסטודיו ובממ״ד – נשאל האם אמנות שנולדת מתוך שבר היא בהכרח ״מוקדמת מדי״, או שמא דווקא התגובות המיידיות הן צורת עדות שאין לה תחליף.
נעמיק ביצירות שנוצרו בימים הראשונים שלאחר השבעה באוקטובר, ומערערות את ההבחנה בין אמנות ובין פעולה טיפולית, בין ייצוג ובין נוכחות. נשאל מה תפקידה של הגלריה בזמן שהמציאות עצמה עדיין רועדת, ונגלה כיצד הופכת האמנות בזמן המלחמה לביטוי של חמלה, של החזקה ושל שהייה עם רגע שאינו מתגבש לכדי נרטיב סגור.
20:00 - נעילת התערוכה
