בחורף נדמים העצים עירומים ודוממים, כמי שאיבדו את חיותם. אך דווקא אז זורם בהם השרף, נסתר מן העין, ואוסף כוח לקראת האביב. כך גם באדם ובעם: יש תקופות הנחוות כקיפאון או נסיגה. המבט החיצוני רואה דממה, אך מבט של אמונה מזהה בהן תנועה שקטה והבטחה להתחדשות.
בערב ט״ו בשבט נתכנס להתוועדות סביב שולחן, מתוך ניסיון להקשיב למה שאינו תמיד גלוי – לזרמים הדקים שמתחת למילים, מתחת לגוף, מתחת לזמן. בין שכבות של מוזיקה יישזרו טקסטים וקטעי דיבור, בעקבות השרף: אותו כוח חבוי של חיים ותנועה, שיתגלה בארבעה מופעיו – עץ חורפי ושרף נסתר, קליפה ותוך, ועין הרואה גם בחושך. במהלך הערב נשלב תרגילי כתיבה אישיים וקצרים, שיאפשרו לכל אחת ואחד לתרגם רגעי הקשבה למילים משלו.
קונספט והנחיה: ענבל דקל־גולדברג | בהשתתפות: יאיר אגמון, יונתן קונדה ובתאל קולמן | מוזיקה: סלומה
ראשון | יד בשבט | 1.2 | 19:00 | בבית אבי חי
