התערוכה החדשה במוזיאון ישראל סוקרת את ההתפתחות ההיסטורית של אמנות ההדפס לאורך השנים, ובוחנת את השפעתה העמוקה על עולם האמנות כולו. בראשית דרכו, ההדפס שימש בעיקר כאמצעי יעיל לשכפול והפצה של דימויים חזותיים, צעד שהנגיש באופן חסר תקדים את התרבות החזותית לקהל הרחב. עם זאת, התחום התפתח במהירות וזכה למעמד של סוגה אמנותית עצמאית ומוערכת. ההדפס הפך למעין אמצעי תקשורת המונים נגיש, שהעניק לאספנים חובבי אמנות גישה ליצירות מופת באיכות גבוהה. כך, המדיום עצמו הפך במובנים רבים למסר המרכזי.
לאורך ההיסטוריה, אמנים דגולים עשו שימוש בהדפס כדי לפרוץ גבולות יצירתיים:
- תקופת הרנסנס והמאה ה-17: אלברכט דירר הפליא לשלב בתחריטיו וירטואוזיות טכנית עם עומק פסיכולוגי, ואילו רמברנדט העניק לתצריבים שלו מורכבות רגשית ועוצמת מבע השמורות בדרך כלל לציור שמן.
- המאה ה-18 והמאה ה-19: בסוף המאה ה-18, התנסויותיו של פרנסיסקו דה גויה בטכניקת האקוואטינטה העצימו את היכולת האקספרסיבית של המדיום. עם המצאת הדפס האבן (ליתוגרפיה) בתחילת המאה ה-19, נפתחו אפשרויות חדשות: אונורה דומייה הפך אותו לכלי נשק לסאטירה חברתית, ואנרי דה טולוז-לוטרק הנציח באמצעותו את דופק החיים התוסס של פריז המודרנית.
- המאה ה-20: ההדפס הפך לכלי רב-עוצמה לביקורת חברתית, תרבותית ופוליטית. אמנים כמו אדוורד מונק ופבלו פיקאסו חקרו מגוון רחב של טכניקות הדפס כדי לעסוק בנושאים מורכבים – ממיתולוגיה קלאסית ועד לנבכי נפש האדם. במקביל, האקספרסיוניסטים הגרמנים ניצלו את החספוס הטבעי של חיתוך העץ כדי להעביר תחושות של חרדה קיומית, ניכור ומחאה פוליטית.
המחצית השנייה של המאה ה-20, ובייחוד שנות ה-60, הביאו עמן תפנית נוספת בתחום. תנועת הפופ ארט, שחקרה את תרבות הצריכה ותקשורת ההמונים, מצאה בהדפס זירה אידאלית. הדפסי הרשת הסדרתיים של אנדי וורהול שעתקו דימויים איקוניים של התקופה, טשטשו את ההבחנה בין אמנות גבוהה לתרבות פופולרית, ואתגרו מושגי יסוד מסורתיים כמו מקוריות, בעלות על יצירה וערך אמנותי. בשלב זה, הדפסים החלו לקבל ממדים מונומנטליים שיצרו חוויה מרחבית שואבת, והעצימו את טווח ההשפעה של המדיום. התמודדות נוקבת עם סוגיות של גוף ומגדר משתקפת היטב ביצירותיהן של אמניות הדפס בולטות – המיוצגות בתערוכה על ידי לואיז בורז'ואה וקיקי סמית' – שחוקרות דרך כלי הבעה זה את הפוליטיקה של הייצוג, גופניות וזהות.
גם כיום, אמנות ההדפס נותרת זירה חיה ופועמת ליצירה אישית ולגיבוש נרטיבים תרבותיים. התערוכה, שעולה לרגל חגיגות 60 שנה למוזיאון ישראל, חושפת בפני המבקרים למעלה מ-200 יצירות מופת נבחרות מתוך אוספיו. תצוגה מרהיבה זו מאשרת את חשיבותו העל-זמנית של ההדפס, ואת כוחו להדהד, לבקר ולעצב את התמורות האמנותיות של תקופתו.
