תערוכות מומלצות ומתחלפות במוזיאון ישראליום ו' | 2 ביוני | 10:00

סיגלית לנדאו מסכמת שני עשורים של יצירה בים המלח – מקום שהוא עבורה מקור השראה, מאגר של אנרגיה ויצירתיות אדירה. ממעמקיו יצרה לנדאו עבודות בעלות יופי עצום ועושר רעיוני, הנוגעות ביחסים שבין המוות לחיים, בין פצע למרפא, בין הרס לתקווה.

התערוכה רחבת ההיקף כוללת עבודות נבחרות ממכלול עשייתה של לנדאו בים המלח: מיצבים מרהיבים של חפצים שהושקעו במי הים, עבודות וידאו ותצלומים. לצד פרויקטים משני העשורים האחרונים, מוצגות לראשונה עבודות חדשות שיצרה לנדאו בים המלח. חלק מרכזי של התערוכה מוקדש לגשר מעל ים המלח, שאותו מתכננת האמנית שנים רבות.

הקהל מוזמן לצלול בעקבות האמנית למעמקי ים המלח ולצאת ממנו אל עבר אפשרות של גשר בין דעות, תרבויות, דתות ועמים – גשר על פני מים בוערים.

Photo © David Claerbout / VG Bild-Kunst, Bonn, 2022

היחסים בינינו בני־האדם ובין בעלי־החיים הם נקודת המוצא לתערוכה. האם אנו חיים בדו־קיום או במאזן אימה עם הסביבה ועם חיות הבר שמאכלסות אותה? מה אופיו של האיזון השברירי בין התרבות לטבע בעולם שמשנה את פניו? וכיצד מגדיר יחסנו אל החיות את מי שאנחנו?

התערוכה עוקבת אחרי דמויות מרכזיות מ"ספר הג'ונגל" שחוצות את גבולות הדמיון, פורצות מתוך הסרט והספר הקלאסי אל מרחב התערוכה ויוצאות מן הג'ונגל הבדיוני אל ג'ונגל המציאות. התערוכה מדמה את יחסי האדם לזולתו והפיכתו לקורבן של דיכוי ואלימות, ומהווה מטאפורה לתרבות שלמה שנכחדה בעקבות פעולות של המין האנושי, שרואה את עצמו נזר הבריאה אך גם הוא אינו אלא בעל־חיים. אם העבודות הראשונות בתערוכה בדיוניות, סנטימנטליות ואוטופיות הרי שעם התקדמותה הן הולכות ונעשות מציאותיות, אפלות, דיסטופיות ואף אפוקליפטיות.

בהיררכיית הכוח של האדם והחיה, המושתתת על שליטה ומשתמרת באמצעות הרחקה, כליאה ואלימות, מיטשטשים ההבדלים בין הטבעי לתרבותי, וכשתפקידי הצייד והניצוד, הקורבן והתליין מתחלפים לסירוגין, עולה השאלה: מי בעצם החיה כאן?

שימו לב: בתערוכה מוצגים דימויים שעלולים לעורר אי־נוחות

צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים/ אלי פוזנר

הצטרפו למסע באולמותיו של האגף לארכיאולוגיה של מוזיאון ישראל, שמארח לראשונה בתולדות המוזיאון תערוכת אמנות עכשווית: 7 עבודות פיסול קשורות־מקום מאת האמן הישראלי זוהר גוטסמן, שמתכתבות עם המוצגים הארכיאולוגיים סביבן ומעוררות מחשבה על היחסים בין הקדום לעכשווי.

גוטסמן עובד במנעד רחב של טכניקות וחומרים, ומתרכז באלה שמקורם בעולם העתיק. עבודותיו נעשו בתגובה על המוצגים שהוא מצא בהם עניין מיוחד, ועורכות דיאלוג עם הקשריהם ההיסטוריים והתרבותיים ועם סגנונם, האיקונוגרפיה שלהם ושימושיהם השונים. מעבר לדמיונם החומרי והסגנוני למוצגים הארכאולוגיים, מציעים הפסלים גם אמירה אישית – בביקורת נוקבת או בהומור מושחז – על התקופה שבה אנו חיים כעת. הם עוסקים בטבע האדם, על צרכיו ויצריו הקמאיים ועל החולשות הטבועות בו, וגם במושגים תוך־אמנותיים כגון העתקה, שחזור וניכוס תרבותי.